איך חברות של 15 שנה קרסה בגלל שותפות עסקית
גיא ויעקב היו חברים עוד מהצבא. 15 שנה של חברות. חתונות אחד של השני. ברית מילה של הבנים. בילויים משפחתיים. חברים אמיתיים. אז כשגיא הגה רעיון לסטודיו לעיצוב פנים, הדבר הראשון שהוא עשה היה להתקשר ליעקב.
"בוא נעשה את זה ביחד".
יעקב לא היסס. "בטח. אני איתך".
זה נראה מושלם.
גיא היה המעצב. עין חדה, טעם מעולה, יכולת להפוך חלל ריק למשהו מדהים. יעקב היה איש העסקים. יודע לדבר עם לקוחות, לסגור עסקאות, להביא פרויקטים. שילוב מנצח, לא?
בחודש ינואר הם פתחו סטודיו קטן. הזמנות התחילו להגיע. לקוחות היו מרוצים. הכל זרם.
חודש מרץ:
הפרויקט הראשון הגדול שלהם נכנס. דירה של 200 מ"ר בצפון תל אביב. לקוח עם תקציב גבוה ודרישות גבוהות. גיא עבד על העיצוב שבועות. כל פרט. כל צבע. כל רהיט. מושלם.
הוא הציג ללקוח. הלקוח התלהב. "בואו נתקדם".
יעקב סגר את העסקה. חתם על חוזה. קיבל מקדמה של 80,000 ש"ח. רק שהוא "שכח" לספר לגיא שהוא הבטיח ללקוח גמר עבודה בעוד חודשיים.
גיא גילה רק כשהלקוח שאל אותו: "אז נספיק עד סוף אוגוסט, נכון?"
"מה?!" גיא התקשר ליעקב בזעם. "למה הבטחת לו חודשיים? זה בלתי אפשרי!"
"זה מה שהוא רצה. הייתי צריך לסגור אותו".
"אבל זה לא ריאלי!"
"תמצא דרך. אתה המעצב".
חודש מאי:
נכנס פרויקט נוסף. משרדים של חברת הייטק. 500 מ"ר. הלקוח רצה עיצוב מינימליסטי. קווים נקיים. פשוט. גיא הביא רעיונות. הלקוח אהב. התחילו לעבוד. אבל באמצע הפרויקט, הלקוח שינה דעה. רצה משהו אחר. יותר צבעוני. יותר תוסס.
גיא הסביר: "זה אומר להתחיל מחדש. זה עוד 30 יום עבודה. ועלות נוספת".
יעקב אמר: "תעשה לו. אל תדאג בעניין הכסף".
"מה זאת אומרת 'תעשה לו'? הוא לא שילם על זה!"
"נסדר את זה אחר כך. תעשה לו עכשיו. אני לא רוצה לאבד לקוח".
"זה לא עובד כך, יעקב!"
"תפסיק להיות כל כך נוקשה. זה עסק. לפעמים צריך לוותר".
חודש אוגוסט:
גיא שם לב שחשבון הבנק של הסטודיו לא מסתדר. הם עובדים קשה. מביאים פרויקטים. אבל אין שם כסף. הוא בדק. גילה שיעקב נטל "הלוואות קטנות" מהעסק. 5,000 פה. 3,000 שם. סך הכל 47,000 ש"ח.
"מה זה?!" גיא התפוצץ.
"אני אחזיר. זה רק זמני".
"'רק זמני'?! אתה לקחת כסף מהעסק בלי להגיד לי!"
"אתה גם לקחת משכורת".
"משכורת! לא הלוואה! אתה לא מבין את ההבדל?"
"תירגע. אני אחזיר".
חודש אוקטובר:
הם כבר בקושי מדברים. גיא מתקשר רק כשצריך. יעקב מתחמק מפגישות. כל אחד מרגיש שהשני פוגע בו. גיא מרגיש שיעקב מוכר הבטחות שהוא לא יכול לעמוד בהן, ולוקח כסף בלי רשות. יעקב מרגיש שגיא נוקשה מדי, לא מבין עסקים, ומתייחס אליו כמו לעובד ולא כשותף.
דצמבר:
הם יושבים אצל עורך דין. לא בשביל להקים חברה. בשביל לפרק אותה. מחלקים את הלקוחות. את הציוד. את החובות.
15 שנה של חברות נגמרו ב-12 חודשים של שותפות.
אז מה קרה כאן?
הם עשו הכל נכון, לפי מה שהם חשבו.
- חברים טובים? כן.
- אמון? כן.
- מיומנויות משלימות? כן.
אבל הם פספסו משהו קריטי:
הם לא הבינו איך כל אחד עובד.
הם לא הגדירו מי מחליט מה.
הם לא קבעו כללים לדברים הבסיסיים.
הטעויות שהם עשו:
- הם לא הכירו את האישיות העסקית אחד של השני
גיא הוא פרפקציוניסט. לא מתפשר על איכות. צריך זמן לעבוד נכון.
יעקב הוא גמיש. מוכן לוותר כדי לסגור עסקה. חשוב לו לשמור על לקוחות.
שני סגנונות לגיטימיים. אבל סותרים.
והם לא דיברו על זה מראש. הם פשוט הניחו ש"אנחנו חברים, נסתדר". - הם לא הגדירו מי מחליט מה
מי קובע לוחות זמנים? מי מתחייב ללקוחות? מי מנהל את הכסף?
הם לא דיברו על זה. כל אחד פעל לפי מה שהוא חשב שנכון.
תוצאה: כאוס. - הם לא קבעו כללים פיננסיים
האם מותר למשוך כסף מהעסק? כמה? באילו מקרים? מי צריך לאשר?
הם לא דיברו על זה.
תוצאה: יעקב חשב שזה בסדר. גיא חשב שזו בגידה. - הם לא יצרו מנגנון לפתרון מחלוקות
מה קורה כשלא מסכימים? מי מכריע? איך פותרים?
הם לא דיברו על זה.
תוצאה: כל מחלוקת הפכה לקרב כוחות. - הם לא עשו תיאום ציפיות
גיא ציפה שיעקב יתייעץ איתו לפני כל התחייבות ללקוח.
יעקב ציפה שגיא יהיה יותר גמיש.
אף אחד לא אמר את זה בקול רם.
תוצאה: אכזבות. תסכולים. כעס.
הטרגדיה האמיתית?
הם הרסו שותפות שיכלה להצליח.
הם הרסו חברות של 15 שנה.
בגלל מה?
בגלל שהם לא השקיעו כמה ימים בעת הקמת השותפות כדי לדבר על הדברים האלה.
מה היה קורה אם…
מה היה קורה אם לפני שהם פתחו את הסטודיו, הם היו לוקחים כמה ימים לשבת ביחד ולדבר":
שיחה ראשונה: "בוא נדבר על איך כל אחד מאיתנו עובד. מה חשוב לך? מה מפריע לך?"
שיחה שניה: "בוא נחליט מי אחראי על מה? מי מחליט מה?"
שיחה שלישית: "בוא נקבע כללים פיננסיים. כמה כל אחד יכול למשוך? איך מנהלים את הכסף?"
שיחה רביעית: "בוא ניצור תהליך. מה קורה כשלא מסכימים?"
שיחה חמישית: "בוא נכתוב את זה. נעשה חוזה. נבהיר ציפיות."
כמה שעות של עבודה. זה הכל.
ואז הם היו חוסכים:
- 12 חודשים של סבל
- עשרות אלפי שקלים של הפסדים
- 15 שנה של חברות
זה לא סיפור נדיר.
זה קורה כל הזמן.
חברים טובים שהופכים לשותפים.
אנשים עם מיומנויות מעולות.
רעיון מצוין.
אבל הם מדלגים על השלב הכי חשוב: להכיר אחד את השני כשותפים ולבנות את השותפות נכון.
להיות חברים טובים ולהיות שותפים טובים זה ממש לא אותו דבר. חברות מבוססת על קבלה. על להתעלם מהבדלים. על "לא נורא, זה מי שהוא."
שותפות מבוססת על התאמה. על כללים ברורים. על "ככה אנחנו עובדים ביחד."
לסיכום
אם אתם שוקלים להקים שותפות עם מישהו, גם אם זה החבר הכי טוב שלכם, עצרו. לפני שאתם פותחים עסק. לפני שאתם חותמים על חוזה. לפני שאתם משקיעים שקל אחד.
שבו. דברו. הבינו אחד את השני. סכמו.
בהצלחה!
