אבל אני עובד יותר…

"אני עובד יותר ממנו", התלונן לי בטלפון אחד השותפים.

הוא סיפר לי שהוא מגיע למשרד ב-7 בבוקר. השותף שלו מגיע ב-9. הוא עוזב ב-8 בערב. השותף שלו עוזב ב-5.

"אני עובד 60 שעות בשבוע. הוא עובד 40. איך זה הוגן?"

"אוקיי", אמרתי. "ומה הוא עושה?"

"הוא אחראי על המכירות. אני אחראי על התפעול".

"ואתה רוצה שהוא יהיה במשרד 60 שעות כמוך?"

"כן! למה שלא?"

זאת האמת שאיש לא רוצה לשמוע

שעות עבודה לא שוות תרומה.

ושוויון לא אומר זהות.

הבעיה מתחילה מהשאלה הלא נכונה:

השאלה הנכונה היא לא "מי עובד יותר שעות?"

השאלה הנכונה היא "מי תורם מה?"

כי אפשר לעבוד 80 שעות ולא לתרום כלום. ואפשר לעבוד 30 שעות ולהכפיל את המחזור.

קחו דוגמא

שני שותפים פתחו סוכנות פרסום.

שותף א' היה במשרד כל היום. מ-7 בבוקר עד 9 בלילה. הוא עבד על הפרויקטים, ניהל את העובדים, דאג שהכל יעבוד חלק.

שותף ב' הגיע ב-10 בבוקר. יצא ל-3 פגישות עם לקוחות ביום. חזר ב-5 אחר הצהריים.

שותף א' התחיל להרגיש ממורמר.

"אני עובד כמו סוס. הוא בקושי פה".

אז הם בדקו את המספרים:

שותף א' ניהל את כל העבודה השוטפת שהייתה שווה 50,000 ש"ח בחודש.
שותף ב' הביא 3 לקוחות חדשים שהיו שווים 150,000 ש"ח בחודש.

מי עבד יותר ומי תרם יותר?

הבעיה עם "אני עובד יותר"

1. אתם מודדים פעולות, לא תוצאות
   אתם סופרים שעות במקום לשאול "מה זה השיג?"
2. אתם משווים תפקידים שונים
   תפעול שונה ממכירות. ניהול שונה מיצירה. עבודה בשטח שונה מעבודה אסטרטגית.
3. אתם מתעלמים מהשווי
   שעה של סגירת עסקה לא שווה אותו דבר כמו שעה של מיילים.
4. אתם הופכים את זה לתחרות
   במקום לשאול "איך אנחנו משלימים אחד את השני?" אתם שואלים "מי עובד יותר?"

כשאתם אומרים "אני עובד יותר", אתם בעצם אומרים:
"אני לא מרגיש מוערך". "אני לא מבין מה השותף שלי תורם". "אני לא רואה את השווי שהוא מביא".

וזו כבר בעיית תקשורת ולא בעיית "מי עובד יותר".

הפתרון

1. הגדירו תפקידים – לא שעות
במקום "כל אחד צריך לעבוד 50 שעות בשבוע"
הגדירו: "אתה אחראי על X. אני אחראי על Y".

2. מדדו תוצאות ולא פעילות
במקום "כמה שעות עבדת?" שאלו: "מה השגת השבוע?"

3. הכירו בתרומות שונות
אחד מביא לקוחות. אחד שומר על התפעול. אחד חושב אסטרטגיה. אחד מבצע.
כולם חשובים. גם אם זה נראה או מרגיש אחרת.

4. דברו על זה בתקשורת נכונה
במקום: "אתה עובד פחות ממני!"
אמרו: "אני מרגיש שהעומס לא מאוזן. אני צריך שנדבר על זה".

קחו דוגמה אמיתית שהיתה לי:

שני שותפים בחברת תוכנה.
שותף א': מפתח. יושב 10 שעות ביום וכותב קוד.
שותף ב': איש עסקים. פוגש לקוחות ומשקיעים, מנהל משא ומתן, סוגר עסקאות. 4-5 שעות ביום.
שותף א' הרגיש: "אני עובד פי 2!"

הגיעו אלי לבירור.

עשיתי איתם תרגיל:

שאלה 1: אם שותף ב' לא היה מביא לקוחות, כמה היינו מרוויחים? תשובה: 0 ש"ח.
שאלה 2: אם שותף א' לא היה כותב קוד, כמה היינו מרוויחים? תשובה: 0 ש"ח.

מסקנה: שניהם קריטיים. השעות לא משנות.

אז הם הפסיקו לספור שעות. והתחילו לספור הצלחות.
יש מקרים שבהם "אני עובד יותר" זו אכן בעיה אמיתית:

1. כשאחד עובד, והשני לא
אחד עובד 60 שעות. השני עובד 10 שעות ולא תורם כלום.

2. כשאחד נושא בכל העומס
אחד עושה הכל. השני "עוזר כשצריך."

3. כשאין חלוקת תפקידים ברורה
שני השותפים "עושים הכל". אז מתחיל משחק ה-"מי עושה יותר."

במקרים כאלה, הבעיה היא לא השעות. הבעיה היא חלוקת אחריות ותפקידים.

שאלות שכדאי לשאול

1. על מה כל אחד אחראי? לא "כמה שעות", אלא "על מה."
2. מה התוצאות שכל אחד צריך להביא? תוצאות מדידות וברורות.
3. האם יש איזון בעומס הרגשי? לפעמים זה לא השעות, זה הלחץ.
4. האם כל אחד מרגיש מוערך? זו השאלה האמיתית. כי אם שותף מרגיש מוערך, לא אכפת לו מהשעות.

לסיכום

הפסיקו לספור שעות. ספרו ערך.
כי שותפות זו לא תחרות "מי עובד יותר".
שותפות זה משחק קבוצתי של "איך אנחנו משלימים אחד את השני".

אתם לא צריכים לעבוד אותה כמות שעות.

אתם צריכים לתרום באותה מידה.

לפעמים, תרומה של 30 שעות שווה יותר מתרומה של 60.