"למה תמיד אני זה שצריך לטפל בכל הבעיות בעסק?"
אתם מכירים את התחושה. השעה 22:30, אתם עדיין במשרד מסיימים הצעת מחיר לפרויקט חשוב, והשותף שלכם בבית על הספה צופה בנטפליקס. השארתם לו הערב 3 הודעות שלא נענו.
למחרת בבוקר הוא יגיע עם חיוך רחב: "אז איך הלך עם ההצעה? נראה לי שאנחנו נזכה בפרויקט הזה."
והבטן שלכם פשוט מתהפכת. הצרבת מכה בגרון.
זה לא קורה בן לילה. זה מתחיל בקטן: השותף שלכם מפספס פגישה, כי הוא "נתקע בפקק". לא עונה להודעות או מיילים כי "לא הבנתי שזה דחוף". מגיע מאוחר לעסק כי "היה לי משהו אישי".
ואתם? אתם מחפים, מכסים, מסבירים ללקוחות. בשם "שמירה על השותפות". בעיקר – מתרצים לעצמכם…
עד שיום אחד זה מכה בכם ואתם מבינים – הכל עליכם. כל הלחץ והעומס. הפכתם להיות כמו שכיר של השותף שלכם בעסק של עצמכם.
הנה 4 צעדים שיעזרו לכם לטפל במצב הזה כל עוד אפשר, לפני שתישברו:
1. תעדו את המציאות
כתבו במשך שבועיים את כל מה שאתם עושים ואת כל מה שהשותף שלכם עושה. מיילים, שיחות, פגישות, משימות – הכל. כדי שהשותף שלכם יקשיב, אתם חייבים נתונים קונקרטיים, לא רק תחושות.
2. קבעו שיחה ישירה
אל תרמזו ואל תקוו שהוא יבין מעצמו. והכי חשוב – בלי עקיצות ציניות שרק הורסות את היחסים. קבעו פגישה רשמית ושימו על השולחן את הנתונים. "השבוע עבדתי 60 שעות ואתה 25. זה לא מתאים. איך אנחנו יכולים לאזן את זה?"
3. הגדירו בקרות ברורות
קבעו יחד מה ייחשב "השקעה שוויונית". שעות עבודה? מספר לקוחות שכל אחד מטפל בהם? תוצאות מדידות? כתבו זאת שחור על גבי לבן והכניסו לחוזה המייסדים שלכם.
4. צרו מנגנון מעקב לבחינת חלוקת העבודה
לא בשביל "לנזוף", אלא בשביל לוודא שהעומס מחולק בצורה הוגנת ושכל אחד מרגיש שהשני תורם חלק ממשי לעסק.
התחושה שאתם נושאים את העסק לבדכם לא רק הורסת לכם את מצב הרוח, אלא היא הורסת את העסק. כשאחד השותפים נושא את העומס, הוא נשחק ומפסיק לתפקד. והשותף השני? הוא רק מתנתק מהעסק יותר ויותר.
בסופו של דבר, שותפות בריאה נבנית על תרומה הדדית ואחריות משותפת. כל שותף חייב לתרום את חלקו היחסי. כל שותף צריך להרגיש שהוא חלק אינטגרלי מההצלחה, ושבלעדיו העסק לא יכול לתפקד. כשהאיזון הזה נשבר, גם השותפות מתחילה להתפורר.
אז אם אתם מזהים את עצמכם במצב הזה, אל תיתנו לזה להמשיך. עצרו, תעדו, דברו, הגדירו כללים חדשים. במידת הצורך, פנו לקבלת עזרה של צד שלישי. כי שותפות שבנויה על גב של שותף אחד היא לא שותפות, וודאי לא כזו שתחזיק לאורך זמן או תשגשג.
